פסק-דין בתיק ע"פ 1315/07

1.         לפנינו ערעור על גזר הדין, שניתן ע"י בית משפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר), אשר דן את המערער ל- 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יבצע עבירות אלימות כלפי בן משפחה. וכן, 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון או עבירת איומים, והתחייבות על סך 5,000 ש"ח.

2.         המערער הורשע, על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה סתם של בת זוג בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 + 382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, מדובר בבני זוג שהיו נשואים 5 חודשים אשר במהלכם נהג המערער לתקוף שלא כדין את המתלוננת בהיותה בביתם בכך שהיכה אותה בראשה ובפניה.

בעובדות כתב האישום מפורטים שלושה מקרים ספציפיים בהם תקף המערער את המתלוננת:

האחד: כחמישה חודשים עובר להגשת כתב האישום, עת נכנסה המתלוננת לחדר האמבטיה, נכנס אחריה הנאשם וסטר לה בפניה.

השני- כשלושה שבועות עובר להגשת כתב האישום תקף הנאשם את המתלוננת בכך שהכה אותה באמצעות ידיו בפניה וכתוצאה מכך נפגעה בעיניה וראייתה טושטשה.

והשלישי- בתאריך 28.01.06, עת דרש הנאשם מהמתלוננת שתעזוב את הבית והכה אותה בגופה באמצעות ידיו.

            ההליך בבית משפט קמא

3.         כאמור לעיל סופו של דבר, הודה המערער במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן. קדמה לכך, כפירתו של המערער/הנאשם במיוחס לו וכתוצאה מכפירה זו הוחל בשמיעת הראיות, אשר בהם נשמעה המתלוננת - אשת המערער וכן עדותם של שני שוטרים.

4.         לאחר חזרתו מכפירה, הגיעו הצדדים וכאמור לעיל, להסדר טיעון שבו הוסכם, כי הנאשם לא יורשע בעקבות הודאתו וכי שרות המבחן יגיש תסקיר בעניינו.

            התביעה שם התחייבה, כי במידה ושרות המבחן ימליץ על טיפול, תסכים היא לכך כאשר במקביל יטענו הצדדים באופן חופשי הן להרשעה והן לעונש. כאשר לעניין זה הסכימו הצדדים, כי הצלחת או כשלון הטיפול יהוו חלק משיקולי התביעה לעניין העונש.

5.         בעקבות הסדר זה הורשע כאמור המערער בביצוע עבירות של תקיפת סתם של בת זוג (בנסיבות מחמירות) וכן, כתוצאה מההסדר נשלח המערער לשרות המבחן על מנת שיוציא תסקיר בעניינו. הדיון לטיעונים לעונש נקבע ליום 28.11.06 ונדחה לאחר מכן ליום 16.1.07.

6.         בדיון מיום 16.1.07 הוגש אכן תסקיר של שרות המבחן, אשר ממנו עלה, כי המערער שהה בחלופת מעצר בבאר-שבע וכי עקב כך לא עבר המערער כל הליך טיפולי, עם זאת, המליץ קצין המבחן למבוגרים שלא להרשיע את המערער ולהסתפק בכך שיוטלו עליו 200 שעות של"צ.

            באותו דיון, טענה המערערת, כי מאחר והמערער לא החל בהליך טיפולי, הרי, שיש להמתין להתקדמות הטיפול בטרם יתקיים דיון בהכרעת הדין ובגזר הדין.

7.         כתוצאה מכך החליט בית המשפט קמא לשנות את תנאי השחרור של המערער, כך שיוחזר הוא לכפר מגוריו על מנת ששם יוכל להתחיל בטיפול, אשר לגביו קבע בית המשפט קמא שיש להניח שתועלתו תהיה רבה יותר.

            משכך איפוא, נדחה מועד הטיעונים לעונש ליום 17.4.07, כאשר בית המשפט הורה למערער להשתתף באופן פעיל ומלא בכל תוכנית טיפול שתקבע לגביו, הן על ידי שרות המבחן והן על ידי גורמי הטיפול האחרים.

8.         לקראת הדיון שאמור היה להתקיים וכאמור לעיל ביום 17.4.07, הוגש תסקיר משלים של שרות המבחן ובו שב והמליץ שרות המבחן להטיל על המערער צו של"צ בלבד, אם כי, ולעניין אי ההרשעה חזר בו שרות המבחן מהמלצתו הקודמת והשאיר את עניין ההרשעה לשיקול דעת בית המשפט.

            עוד עלה מתסקיר שרות המבחן, כי למעשה לא החל תהליך של טיפול ממש.

9.         בית המשפט קמא החליט איפוא לאור הנתונים שעמדו בפניו נכון לאותו מועד לדחות את מועד הטיעונים לעונש ליום 10.7.07 וכן קבע, כי עד למועד זה יגיש שרות המבחן תסקיר משלים - השלישי במספר - ובו ידווח על התקדמות ההליך הטיפולי.

10.        התסקיר המשלים וכאמור השלישי, הוגש וממנו עלתה תמונה עגומה לפיה, המערער אינו מפנים את חומרת מעשיו ואינו מפנים ומעבד ומיישם הלכה למעשה את התכנים אשר הועלו בשיחות הטיפוליות שנערכו עמו. עיקר הבעיה כך לפי קביעת שרות המבחן, הינה, בתלות הקשה שיש למערער עם הוריו. בנוסף קבע שרות המבחן, כי לא התרשם שברצונו של המערער לשנות יחסו באשר לתלות שלו בהוריו. עוד נקבע בתסקיר, וזאת בהתאם לדיווח של העובדת הסוציאלית, שקיימה מספר פגישות עם המתלוננת, כי גם המתלוננת הינה בעלת יכולת תובנה דלה אשר מתקשה לגבש החלטות משלה.